22 באוקטובר 2026, כפי שספרי ההיסטוריה יספרו עליו ב-22 באוקטובר 2036.

לרגע קצר באוקטובר 2026 נדמה היה שמשהו זז במלחמה באוקראינה. במחצית הראשונה של החודש הקלה ארה״ב את הסנקציות שלה על סולר רוסי עד אפריל 2027, ולאחר מכן ויתרה על הפעלת האמצעים העיקריים של חוק סנקציות חדש נגד רוסיה, ובהם מכסים של עד 100 אחוז על קונים גדולים של נפט וגז רוסיים.^1,2,3,4 הנשיא טראמפ גם אמר: "אני חושב שהגיע הזמן שלאוקראינה יהיה נשיא חדש."^5,6

היסטוריונים רואים באותם שבועות את הרגע שבו הלחץ שינה כיוון. לא התוקפן היה זה שנאלץ לוותר, אלא המדינה המותקפת. "הפסקת אש אנרגטית" שעליה הכריז טראמפ ב-11 באוקטובר לא עצרה את המתקפות הרוסיות על מתקני אנרגיה אוקראיניים.^7,8

חדשלאחר שיחות בין השליח האמריקאי סטיב ויטקוף לבין ולדימיר פוטין ב-21 באוקטובר, אמר הקרמלין כי רוסיה מוכנה לחדש אחרי 10 בנובמבר את השיחות המשולשות עם ארה״ב ואוקראינה. הנשיא זלנסקי אמר שאוקראינה תומכת בכך.^9,10,11,12 חדשבתוך שעות פגעו טילים ורחפנים רוסיים בקייב, ולדברי ראש העיר נפצעו 15 בני אדם.^10,12

מאותם שבועות הפיקה מוסקבה את הלקח שעיצב את המשך העשור: די להמשיך להילחם, והוויתורים כבר יגיעו.

ב-10 באוקטובר 2025 נכנסה לתוקף הפסקת אש בעזה.^1,3 ובכל זאת, עד 20 באוקטובר 2026 נהרגו מאז כניסתה לתוקף יותר מ-1,500 פלסטינים, לפי משרד הבריאות בעזה שבשליטת חמאס.^4,5,6 בתחילת אוקטובר 2026 עמד מספר ההרוגים מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 על יותר מ-74,000, לפי אותו משרד.^2,3

הפסקת האש מעולם לא הפכה ליותר מהפסקת אש על הנייר. השיקום מעולם לא יצא לדרך, כי איש לא רצה לשלם על מה שעלול להיהרס שוב למחרת. דור של ילדים גדל בין ההריסות, בלי לימודים ובלי אופק. בהיעדר פתרון מדיני, ההקצנה גברה משני הצדדים.

ב-9 באוקטובר 2026 הוענק פרס נובל לשלום למשפטנית הדרום-אפריקאית נאבי פילאי, לשעבר שופטת בבית הדין הפלילי הבינלאומי. כמה שעות לאחר מכן הטיל ממשל טראמפ סנקציות על בית הדין עצמו. מזכיר המדינה מרקו רוביו הצהיר: "או שבית הדין הפלילי הבינלאומי יפסיק את איומיו, או שאנחנו נשים קץ לבית הדין הפלילי הבינלאומי."^1,2,4 בית הדין כינה את הסנקציות מתקפה על שלטון החוק ועל עצם יסודות הסדר המשפטי הבינלאומי, וכתב: "ההיסטוריה תשפוט את הרגע הזה."^1,3

בספרי ההיסטוריה של 2036, פסק הדין קשה. בתחילה היו עסקאות רבות עם בית הדין מכוסות בתקופת חסד של שישה חודשים.^1,2,5 כשזו פקעה באפריל 2027, נסוגו בנקים, חברות ביטוח וספקי תוכנה. בית הדין שותק ברובו, וקומץ מדינות חברות פרשו ממנו. טראמפ כבר קרא לכך בעצרת הכללית של האו״ם ב-22 בספטמבר 2026: "אני קורא לכל המדינות החברות בבית הדין הפלילי הבינלאומי להתפטר רשמית ומיד מהמוסד הסורר הזה."^6,7 למחרת הודיעה מדינת האי נאורו שבאוקיינוס השקט לאו״ם על פרישתה מבית הדין; הפרישה נכנסת לתוקף כעבור שנה.^8,9

בכך נעלם המקום האחרון שבו אפשר היה להעמיד מנהיגים לדין על פשעי מלחמה. מה היה פירוש הדבר אפשר לראות בסודן (§ 4.1).

אחרי התקיפות האמריקאיות-ישראליות באיראן ב-28 בפברואר 2026 סגרה איראן את מצר הורמוז; מ-13 באפריל הטילה ארה״ב מצור על נמלי איראן.^1,2,3,4 ב-8 ביולי, לאחר מתקפות איראניות על ספינות סוחר ותקיפות נגד אמריקאיות, הכריז טראמפ כי הפסקת האש הזמנית הסתיימה.^5,6 ב-20 באוקטובר, לפי הטלוויזיה הממלכתית האיראנית, אמר ראש מערך הביטחון של איראן לראש צבא פקיסטן כי שום אורניום מועשר לא ייצא מהמדינה, וכי לא יתקיימו שיחות עם ארה״ב עד שתנאיה של איראן ימולאו.^7,8 חדשלמחרת הטילה ארה״ב סנקציות על משרד עורכי דין, על מנהל ספינות ועל סוכני שילוח שלדבריה סייעו ל„צי הצללים” של מכליות הנפט האיראניות. עד אז עלה מחיר חבית נפט מסוג ברנט לכמעט 112 דולר, הרמה הגבוהה ביותר זה חמישה חודשים.^9,10,11,12

מחירי הדלק אף הפכו לגורם במלחמה באוקראינה (§ 1.1). כך השפיע משבר הדלק של 2026 בבת אחת על המלחמה, על הכלכלה, על הרעב ועל האקלים. ממשלות סבסדו דלקים מאובנים כדי למנוע מראש תסיסה, וההשקעות במעבר האנרגטי נדחו שנה אחר שנה (§ 5.1).

ב-13 באוקטובר 2026 צפתה קרן המטבע הבינלאומית צמיחה עולמית של 3.1 אחוזים ב-2026 ואינפלציה עולמית של 4.7 אחוזים. התחזית הניחה שמשלוחי הנפט והגז דרך מצר הורמוז יתחדשו עד מרץ 2027.^1,2 הם לא התחדשו, והאינפלציה נותרה גבוהה.

קרן המטבע הבינלאומית מצאה גם שרק 32 כלכלות היו אחראיות ל-95 אחוז מהצמיחה העולמית, לעומת 54 באפריל. היא הזהירה מפני תיקון בשוק המניות הקשור לבינה מלאכותית, מפני עלייה בתשואות אגרות החוב הממשלתיות ומפני חוב ציבורי גבוה.^1,2 לפי הקרן, מדינות בעלות הכנסה נמוכה הוציאו 14 אחוז מהכנסות הממשלה שלהן על תשלומי חוב, לעומת 6 אחוזים עשור קודם לכן.^3,4 האזהרות התממשו. התיקון בשוק פגע בקרנות פנסיה ובחוסכים, וממשלות שקועות בחובות לא היו במצב להתערב. הפער בין המדינות המעטות שנהנו מהרווחים לבין כל השאר הפך לסיפור הכלכלי של העשור.

ב-26 באוקטובר 2025, אחרי מצור של כשמונה-עשר חודשים, כבשה מיליציית ה-RSF את העיר הסודנית אל-פאשר.^1,2,3 בתחילת נובמבר 2025 אישר רשמית ה-IPC, מערכת הסיווג הבינלאומית של רעב, כי יש רעב באל-פאשר ובקדוגלי.^4,5 ב-12 באוקטובר 2026 הזהיר ה-IPC מפני סכנה גוברת לרעב בדארפור ובקורדופן, בשל המלחמה, העקירה והבצורת.^6,7 ב-19 באוקטובר נהרגו לפחות 153 בני אדם בתקיפת רחפן על שוק באביי, אזור שנוי במחלוקת בין סודן לדרום סודן, לפי גורמים מקומיים. הם האשימו את צבא סודן; קצין סודני אמר ל-AP שהצבא כיוון למכליות דלק של ה-RSF.^8,9 חדשב-21 באוקטובר נפגשו בז׳נבה 22 מדינות וכמה ארגונים בינלאומיים, בחסות האו״ם ושווייץ, כדי לתאם את מאמצי השלום. לא הממשלה שבהנהגת הצבא בסודן ולא ה-RSF השתתפו. המפגש הסיק שאין פתרון צבאי וקרא למעצמות חיצוניות להפסיק לספק רחפנים, לוחמים וכסף, אך לא הוסכם על הפסקת אש.^10,11

לאחר מכן התפשט הרעב ברחבי כורדופאן, והמדינה התפרקה למעשה לשטחים בשליטת צבאות יריבים. מכיוון שבית הדין הפלילי הבינלאומי נחנק באותה עת (§ 2.1), איש לא הועמד לדין על הרעבת ערים שלמות. ספרי ההיסטוריה של 2036 מכנים את סודן המשבר שהעולם צפה בו והניח לו לקרות.

תוכנית המזון העולמית של האו״ם צפתה כי 318 מיליון בני אדם יתמודדו ב-2026 עם רעב ברמת משבר או חמור מכך, יותר מפי שניים מהמספר ב-2019. לדבריה, בשל קיצוצים במימון היא תוכל לסייע רק לכשליש מהם. ארה״ב, התורמת הגדולה ביותר, קיצצה את סיוע החוץ שלה, וגם מדינות תורמות אחרות ביצעו קיצוצים.^1,2,3

מה פירוש הדבר התברר בעזה (§ 1.2). ב-19 באוקטובר 2026 הודיעה תוכנית המזון העולמית כי בשל מחסור במימון היא מקצצת שם את סיוע המזון בכשליש: 500,000 בני אדם יאבדו את התמיכה החודשית שלהם, וחבילות המזון יצטמצמו בחצי.^7,8,9

בשנים שלאחר מכן העבירו המדינות העשירות עוד יותר כסף לביטחון ולאנרגיה (§ 1.1, § 3.1). מי שלא קיבלו עזרה יצאו לדרך. בליל 8 ל-9 באוקטובר 2026 התהפכה מול חופי ג׳יבוטי סירת מהגרים צפופה שהייתה בדרכה לתימן. לפי סוכנות ההגירה של האו״ם, IOM, מתו לפחות 139 בני אדם, ובהם 15 ילדים.^4,5,6 במבט לאחור, לא הייתה זו תקרית בודדת אלא אות מבשר. הוויכוח על ההגירה הקצין, וכך נותר מרחב פוליטי קטן עוד יותר לטיפול בגורמים.

במאי 2026 הכריז ארגון הבריאות העולמי (WHO) על התפרצות האבולה במזרח קונגו כמצב חירום בריאותי ציבורי בעל חשיבות בינלאומית.^1,2 בהתפרצות היה מעורב זן בונדיבוג׳ו של הנגיף, שאין נגדו חיסון או טיפול מאושרים.^1,3 עד 20 באוקטובר נרשמו בקונגו יותר מ-9,500 הדבקות מאומתות ויותר מ-4,600 מקרי מוות, לפי נתוני הממשלה.^4,5 זו הייתה התפרצות האבולה השנייה בגודלה שתועדה אי פעם.^4,6 מקרים אומתו גם באוגנדה ובקניה.^4,7,8 אוגנדה הכריזה על סיום ההתפרצות אצלה בסוף אוגוסט.^4,13 ב-20 באוקטובר אישרה ניגריה את המקרה הראשון שלה; לפי ארגון הבריאות העולמי, הייתה זו המדינה החמישית שבה זוהה הנגיף בהתפרצות זו.^12,13

אוגנדה סגרה את גבולה עם קונגו במאי.^8,11 ארה״ב התירה כניסה לנוסעים ששהו בקונגו רק לאחר שבילו 21 ימים מחוץ למדינה.^4,10 ארגון הבריאות העולמי המליץ שלא לסגור גבולות, ודיווח על פערים חמורים במימון מאמצי התגובה.^1,7,8,9

היסטוריונים רואים בהתפרצות מבחן: האם מדינות סוגרות את גבולותיהן, או עוזרות לממן את התגובה? העולם בחר בעיקר באפשרות הראשונה. הנגיף המשיך להסתובב במזרח אפריקה עד עמוק לתוך 2027, וכשהגיעה המגפה הבאה, שוב חסרו חיסונים וכספי חירום.

ועידת האקלים COP31 תוכננה ל-9 עד 20 בנובמבר 2026 באנטליה, וטורקיה הייתה המארחת. אחרי הוועידה הקודמת בבלן שבברזיל, היא נועדה להתמקד ביישום: הפיכת יעדי האקלים למעשים.^1,2 בתחילת אוקטובר דיווחו הארגון המטאורולוגי העולמי ושירות האקלים קופרניקוס על אל ניניו שמתחזק במהירות, עם טמפרטורות שיא של מי הים באוקיינוס השקט.^3,4 חדשב-21 באוקטובר הזהיר הארגון המטאורולוגי העולמי כי טמפרטורות מי הים באזור הטרופי של האוקיינוס השקט עלולות להגיע ל-3.8 מעלות מעל הממוצע, רמה חסרת תקדים, בין נובמבר לינואר.^8,9 ב-21 באוקטובר חישבה תוכנית האו״ם לסביבה כי העולם צועד לעבר התחממות של 2.6 מעלות עד 2100 אם המדינות יעמדו בתוכניות האקלים שלהן, ו-2.8 מעלות לפי המדיניות הנוכחית. היה זה מצב גרוע בכ-0.1 מעלה לעומת שנה קודם לכן, בין היתר משום שארה״ב פרשה מהסכם פריז.^5,6,7

האל ניניו החזק הפך את השנה שלאחר מכן לחמה במיוחד. הוועידה התקיימה בעיצומו של משבר הדלק (§ 3.1), והשיקולים לטווח הקצר גברו. מדינות שמרו על יעדיהן על הנייר, אבל היישום התעכב. בסביבות 2030 חצתה ההתחממות לצמיתות את רף 1.5 המעלות. בשנות ה-2030 עבר הוויכוח במדינות החוף, מבנגלדש ועד מצרים, מהשאלה כיצד למנוע זאת לשאלה כמה תעלה הגנה מפני הים, ומי ישלם.